בריאת העולם והאדם
| בריאת העולם והאדם |
 לפי החכמה הסינית הקדומה, החומר נברא מתוך האין. מסתוריות רבה אופפת את ראשית התהליך. מרגע שפרצה הבריאה מתוך עצמה, החל תהליך של הפרדה בין החומר הקל – שהתפשט למעלה, לבין החומר הכבד – שנדחס וירד למטה. ההפרדה יצרה שני קטבים: למעלה נוצרו השמים, שהם מקור היאנג, ולמטה נוצרה הארץ, שהיא מקור האין. בין שני הקטבים נוצר מרחב שבו החלה זרימה של אנרגיה, המכונה בסינית: צ'י. גלגל הבריאה החל לנוע – היאנג ירד מלמעלה כמו גשם, והא?ין עלה מלמטה כמו אדים. התנועה יצרה שדה אנרגטי שבו נולדו כל היצורים החיים. כנאמר ב'ספר הסגולה והדרך': "הטאו מוליד אחד, אחד מוליד שניים, שניים מולידים שלושה, שלושה מולידים ריבוא יצורים".[1] לפי התפישה הזו, היקום מתפתח מהאנרגיה, מהפשוט, מהיאנג - לעבר החומר, המורכב, האין. האדם הוא היצור המורכב ביותר, והוא מכונה "מיקרוקוסמוס". הוא נברא לפי אותו הדגם ולפי אותם החוקים שבראו את היקום – המקרוקוסמוס. היקום וכל ברואיו יוצרים מארג רוטט המחובר מעבר למרחב ולזמן. פתגם סיני אומר: "כאשר נוצה מרחפת על פני הארץ, כוכב משנה את מסלולו בשמים". טבע האדם להגשים את האיחוד בין שני מקורותיו, בין שמים וארץ, בין אבא ואמא. זה תפקידו. זה ייעודו. |
